Who is a Jew

This piece attempts to identify two distinct conceptions of how to most accurately define yahadus, with a geirus related innovation and dispute falling into place

Rambam writes (issurei biah 13:17) גֵּר שֶׁלֹּא בָּדְקוּ אַחֲרָיו אוֹ שֶׁלֹּא הוֹדִיעוּהוּ הַמִּצְוֹת וְעָנְשָׁן וּמָל וְטָבַל בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת הֲרֵי זֶה גֵּר. His wording implies that letting a would-be convert know about the mitzvos is not necessary for the conversion to be valid, see magid mishnah there: גר שלא בדקו אחריו וכו' – זה פשוט שאין הודעת המצות מעכב דיעבד. 

When Shulchan Aruch quotes this (YD 268:12) he changes the wording ever so slightly: וְאִם לֹא בָּדְקוּ אַחֲרָיו, אוֹ שֶׁלֹּא הוֹדִיעוּהוּ שְׂכַר הַמִּצְוֹת וְעָנְשָׁן, וּמָל וְטָבַל בִּפְנֵי ג׳ הֶדְיוֹטוֹת, הֲרֵי זֶה גֵּר אֲפִלּוּ נוֹדַע שֶׁבִּשְׁבִיל דָּבָר הוּא מִתְגַּיֵּר, הוֹאִיל וּמָל וְטָבַל יָצָא מִכְּלַל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. R. Karo is apparently unwilling to countenance the notion that informing the potential ger about mitzvos isn’t crucial to the geirus process, hence the addition of “שְׂכַר” viz only failure to delineate the reward of mitzvos (and punishment for non compliance) isn’t a dealbreaker, as opposed to the actual mitzvos themselves. Shulchan aruch is consistent with his opinion in se'if 3 there where he writes as follows: כָּל עִנְיְנֵי הַגֵּר, בֵּין לְהוֹדִיעוֹ הַמִּצְוֹת לְקַבְּלָם בֵּין הַמִּילָה בֵּין הַטְּבִילָה, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ בְּג׳ הַכְּשֵׁרִים לָדוּן, וּבַיּוֹם {תוס׳ וְרא״ש פ׳ הַחוֹלֵץ.}מִיהוּ דַּוְקָא לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל בְּדִיעֲבַד אִם לֹא מָל אוֹ טָבַל אֶלָּא בִּפְנֵי ב׳ (אוֹ קְרוֹבִים) (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי)וּבַלַּיְלָה, אֲפִלּוּ לֹא טָבַל לְשֵׁם גֵּרוּת, אֶלָּא אִישׁ שֶׁטָּבַל לְקִרְיוֹ וְאִשָּׁה שֶׁטָּבְלָה לְנִדָּתָהּ, הָוֵי גֵּר וּמֻתָּר בְּיִשְׂרְאֵלִית, חוּץ מִקַּבָּלַת הַמִּצְוֹת שֶׁמְּעַכֶּבֶת אִם אֵינָהּ בַּיּוֹם וּבִשְׁלֹשָׁה. וּלְהָרִי״ף וּלְהָרַמְבַּ״ם, אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד שֶׁטָּבַל אוֹ מָל בִּפְנֵי שְׁנַיִם אוֹ בַּלַּיְלָה, מְעַכֵּב, וְאָסוּר בְּיִשְׂרְאֵלִית, אֲבָל אִם נָשָׂא יִשְׂרְאֵלִית וְהוֹלִיד מִמֶּנָּהּ בֵּן, לֹא פָּסְלִינַן לֵיהּ., see Shach there (9) אבל בדיעבד אם לא מל או טבל כו׳ – אבל בקבלת המצות אם לא קיבל בפני ג׳ אפי׳ בדיעבד מעכב כמ״ש התוס׳ והרא״ש דקבלת מצות הוי כתחילת דין שנתבאר בח״מ סי׳ ה׳ אבל טבילה ומילה הוי כגמר דין שנתבאר שם דגומרין בלילה where R. Karo holds that not accepting mitzvos in front of 3 invalidates the geirus, certainly if one doesn’t accept them at all. Taz there (se'if 9) explicates Shulchan Aruchs citation of Tosafos and Rosh’s opinion as follows (in the name of Asheri) : חוץ מקבלת המצות כו׳ – שזהו גוף הדבר והתחלתו אבל מילה וטבילה הוה כגמר דין דמן התורה הוה אף בלילה. אשר״י. 

Rambam, on the other hand, as quoted in SA together with Rif, is also in consonance with his above stated opinion, as his only requirement is that the tevilah be witnessed by a beis din, no word about hodoas/kabalas mitzvos requiring a beis din.

There’s another statement by Rambam there (ibid 14:2) where he writes as follows: וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ עִקְּרֵי הַדָּת שֶׁהוּא יִחוּד הַשֵּׁם וְאִסּוּר עַכּוּ״ם. וּמַאֲרִיכִין בַּדָּבָר הַזֶּה. וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ מִקְצָת מִצְוֹת קַלּוֹת וּמִקְצָת מִצְוֹת חֲמוּרוֹת. וְאֵין מַאֲרִיכִין בְּדָבָר זֶה. Rambams source (BT Yevamos 47a) does not include the initial clause regarding ikkarei hadus etc, see Magid Mishnah to the previous halacha (1): כיצד מקבלין גירי הצדק וכו׳ – ברייתא בהחולץ (דף מ״ז) והכל מפורש שם חוץ ממ״ש ומאריכין בדבר זה בייחוד השם ובאיסור ע״א שאינו מבואר שם שיאריכו עמו בזה אבל הדבר פשוט שכיון שאלו הם עיקרי הדת והאמונה צריך להאמינם בברור ולהודיעם ולהאריך עמם בזה שהוא עיקר היהדות והדת והגירות where he seems to say that it (discussing it at length) is an obvious requirement, being that they are integral to Judaism. Tur (YD 268:2) entirely omits mention of it, Shulchan aruch fully includes it (YD 268:2). (Note: Magid Mishnah's talmud apparently did include 'וּמוֹדִיעִין וכו, it was only lacking וּמַאֲרִיכִין בַּדָּבָר הַזֶּה, our printed talmud lack it entirely, ditto for Rif)

Perhaps the following can be suggested:

Rambam, in his introduction to perek chelek, after formulating his 13 core beliefs of Judaism, writes: וכאשר יאמין האדם אלה היסודות כלם ונתברר בה אמונתו בהם הוא נכנס בכלל ישראל ומצוה לאהבו ולרחם עליו ולנהוג עמו בכל מה שצוה הש״י איש לחבירו מן האהבה והאחוה ואפי׳ עשה מה שיכול מן העבירות מחמת התאוה והתגברות הטבע הגרוע הוא נענש כפי חטאיו אבל יש לו חלק לעוה״ב והוא מפושעי ישראל וכשנתקלקל לאדם יסוד מאלה היסודות הרי יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות ומצוה לשונאו ולאבדו ועליו נאמר (תהלי׳ קלט) הלא משנאך ה׳ אשנא. Rambam seems to hold that one does not attain full jewish status unless one adopts a certain set of beliefs. If one subscribes to them then even if one transgresses all of Torah—albeit out of weakness—one is held to account but nonetheless in the fold, with the converse true as well. I think it is fair to say that Rambam believes Judaism is essentially a religion of creed, although it goes without saying that deed is fully obligatory and binding for all time. This fantastically innovative theological concept raised the ire of many rishonim. Many a year later, in the Moreh, Rambam writes that mitzvos are instrumental towards achieving proper metaphysical ideas and moral/ethical qualities (eg 3:27). Mitzvos are ultimately valued for their utility, a position vehemently objected to by many who see mitzvos as having inherent and essential value. Let’s not forget the famous “palace parable” (ibid 3:51) where the philosophically poor yet religiously observant Jew isn't even within eyesight of the palace. See as well Rambams closing remarks to Maseches Berachos: אלא שדרכי תמיד בכל מקום שיש איזה רמז בעניני אמונה אבאר משהו, כי חשוב אצלי להסביר יסוד מהיסודות יותר מכל דבר אחר שאני מלמד which too jives well with his other statements. 

What emerges then, is that for Rambam, obtaining the correct ideas about God and Judaism are paramount to what it means to be Jewish. Observance of the commandments, important as that is, is ultimately not as important as possessing correct metaphysical ideas. This is even the case for a born Jew. How much more so for one first entering the fold, hence his innovative requirement to inform—at length—the would-be convert of ikkarei hadus, as that is integral to how Rambam would answer the famous question of “Who is a Jew?”. It’s certainly l'chatchila to inform the fellow about mitzvos and have him accept their observance, however, if ultimately they’re left out their omission does not invalidate the geirus. 

Tur and Shulchan Aruch, on the other hand, on the heels of Tosafos and Rosh, conceive of Yahadus as primarily an action-based religion, as prescribed by halacha, and therefore view hodoas/kabalas hamitzvos as absolutely integral to the geirus process.