Musings on the Torah

This write-up will show that the principle that post sinai heaven can no longer chime in on Torah only applies to inyanei horaah namely determining halacha and not matters that relate to ascertaining scientific phenomena which only indirectly affect halacha but are not halachic decisions per se and as a corollary that whereas Chazal are authoritative in the halachic realm their scientific knowledge merely reflects the scientific knowledge of their day The following well-known gemara expresses the concept that once the Torah was given at sinai judaism became closed to celestial input to the extent that even God Himself can no longer weigh in on the halachic process and that although the Rabbis may get it wrong from an objective perspective they still get it right עמד רבי יהושע על רגליו ואמר {דברים ל':י"ב} לא בשמים היא מאי לא בשמים היא אמר רבי ירמיה שכבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בהר סיני בתורה {שמות כ"ג:ב'} אחרי רבים להטות אשכחיה רבי נתן לאלי

This is a short thought about how HaShem's will should be the sole arbiter of what is virtuous—even when we think we may have "religious" rationalizations to the contrary Devarim 32:48 with divrei Chazal (also brought in Rashi) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה – בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת נֶאֱמַר "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה" נֶאֱמַר בְּנֹחַ "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ" לְפִי שֶׁהָיוּ דּוֹרוֹ אוֹמְרִים מִכָּךְ וְכָךְ אִם אָנוּ מַרְגִּישִׁין בּוֹ אֵין אָנו מַנִּיחִין אוֹתוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא אָנוּ נוֹטְלִין כַּשִּׁילִין וְקַרְדֻּמּוֹת וּמְבַקְּעִין הַתֵּבָה, אָמַר הַמָּקוֹם, הֲרֵינִי מַכְנִיסוֹ לַתֵּבָה בַּחֲצִי הַיּוֹם, וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כֹּחַ לִמְחוֹת יָבוֹא וְיִמְחֶה. מָה רָאָה לוֹמַר בְּמִצְרַיִם "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה" לְפִי שֶׁהָיוּ מִצְרַיִם אוֹמְרִים מִכָּךְ וְכָךְ אִם אָנוּ מַרְגִּישִׁין בָּהֶן אֵין אָנוּ מַנִּיחִין אוֹתָן, וְלֹא עוֹד אֶלָּא אָנוּ נוֹטְלִים סְּיָפוֹת וַחֲרָבוֹת וְאָנוּ הוֹרְגִין אוֹתָן, אָמ

There is a well established approach within jewish tradition that pegs Avraham as the first jew. The precise event that triggered this momentous change in status is the subject of this exploration.   Avram's words of (bereishis 15:2-3) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר. וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי furnish R Elchanan Wasserman with proof (kovetz shiurim vol 1 358) for Rambam's opinion (nachalos 6:9) that by bnei noach only a son inherits, as otherwise Lot should have been the one standing to inherit Avram as his brother's son. R Elchanan then says that even acc to Ramban (vayikrah 24:10) that the avos were Jewish (for religious identity and inheritance matters), that only occured at the bris milah which only happened later on with Avram as of yet still a ben noach. Based on this he questions a midrashic statement quoted in Rashi (ber