The conditional promised land

The following doesnt contain any of my own ideas, rather it showcases a piece of Rashbam's that I hadn't previously seen that I found to be simply amazing

 See Devarim 9 from pasuk 4 through the end of the perek

אַל־תֹּאמַ֣ר בִּלְבָבְךָ֗ בַּהֲדֹ֣ף י״י֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֹתָ֥ם ׀ מִלְּפָנֶ֘יךָ֮ לֵאמֹר֒ בְּצִדְקָתִי֙ הֱבִיאַ֣נִי י״י֔ לָרֶ֖שֶׁת אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וּבְרִשְׁעַת֙ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה י״י֖ מוֹרִישָׁ֥ם מִפָּנֶֽיךָ׃ (ה) לֹ֣א בְצִדְקָתְךָ֗ וּבְיֹ֙שֶׁר֙ לְבָ֣בְךָ֔ אַתָּ֥ה בָ֖א לָרֶ֣שֶׁת אֶת־אַרְצָ֑ם כִּ֞י בְּרִשְׁעַ֣ת׀ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה י״י֤ אֱלֹהֶ֙יךָ֙ מוֹרִישָׁ֣ם מִפָּנֶ֔יךָ וּלְמַ֜עַן הָקִ֣ים אֶת־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע י״י֙ לַאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב׃ (ו) וְיָדַעְתָּ֗ כִּ֠י לֹ֤א בְצִדְקָֽתְךָ֙ י״י֣ אֱ֠לֹהֶ֠יךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֜ אֶת־הָאָ֧רֶץ הַטּוֹבָ֛ה הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּ֑הּ כִּ֥י עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף אָֽתָּה׃ (ז) זְכֹר֙ אַל־תִּשְׁכַּ֔ח אֵ֧ת אֲשֶׁר־הִקְצַ֛פְתָּ אֶת־י״י֥ אֱלֹהֶ֖יךָ בַּמִּדְבָּ֑ר לְמִן־הַיּ֞וֹם אֲשֶׁר־יָצָ֣אתָ׀ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם עַד־בֹּֽאֲכֶם֙ עַד־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה מַמְרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם עִם־י״יֽ׃ (ח) וּבְחֹרֵ֥ב הִקְצַפְתֶּ֖ם אֶת־י״י֑ וַיִּתְאַנַּ֧ף י״י֛ בָּכֶ֖ם לְהַשְׁמִ֥יד אֶתְכֶֽם׃ (ט) בַּעֲלֹתִ֣י הָהָ֗רָה לָקַ֜חַת לוּחֹ֤ת הָֽאֲבָנִים֙ לוּחֹ֣ת הַבְּרִ֔ית אֲשֶׁר־כָּרַ֥ת י״י֖ עִמָּכֶ֑ם וָאֵשֵׁ֣ב בָּהָ֗ר אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔לְתִּי וּמַ֖יִם לֹ֥א שָׁתִֽיתִי׃ (י) וַיִּתֵּ֨ן י״י֜ אֵלַ֗י אֶת־שְׁנֵי֙ לוּחֹ֣ת הָֽאֲבָנִ֔ים כְּתֻבִ֖ים בְּאֶצְבַּ֣ע אֱלֹהִ֑ים וַעֲלֵיהֶ֗ם כְּֽכׇל־הַדְּבָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר֩ י״י֨ עִמָּכֶ֥ם בָּהָ֛ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵ֖שׁ בְּי֥וֹם הַקָּהָֽל׃ (יא) וַיְהִ֗י מִקֵּץ֙ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה נָתַ֨ן י״י֜ אֵלַ֗י אֶת־שְׁנֵ֛י לֻחֹ֥ת הָאֲבָנִ֖ים לֻח֥וֹת הַבְּרִֽית׃ (יב) וַיֹּ֨אמֶר י״י֜ אֵלַ֗י ק֣וּם רֵ֤ד מַהֵר֙ מִזֶּ֔ה כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔ אֲשֶׁ֥ר הוֹצֵ֖אתָ מִמִּצְרָ֑יִם סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ם עָשׂ֥וּ לָהֶ֖ם מַסֵּכָֽה׃ (יג) וַיֹּ֥אמֶר י״י֖ אֵלַ֣י לֵאמֹ֑ר רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא׃ (יד) הֶ֤רֶף מִמֶּ֙נִּי֙ וְאַשְׁמִידֵ֔ם וְאֶמְחֶ֣ה אֶת־שְׁמָ֔ם מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם וְאֶֽעֱשֶׂה֙ אֽוֹתְךָ֔ לְגוֹי־עָצ֥וּם וָרָ֖ב מִמֶּֽנּוּ׃ (טו) וָאֵ֗פֶן וָֽאֵרֵד֙ מִן־הָהָ֔ר וְהָהָ֖ר בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֑שׁ וּשְׁנֵי֙ לוּחֹ֣ת הַבְּרִ֔ית עַ֖ל שְׁתֵּ֥י יָדָֽי׃ (טז) וָאֵ֗רֶא וְהִנֵּ֤ה חֲטָאתֶם֙ לַי״י֣ אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם עֲשִׂיתֶ֣ם לָכֶ֔ם עֵ֖גֶל מַסֵּכָ֑ה סַרְתֶּ֣ם מַהֵ֔ר מִן־הַדֶּ֕רֶךְ אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה י״י֖ אֶתְכֶֽם׃ (יז) וָאֶתְפֹּשׂ֙ בִּשְׁנֵ֣י הַלֻּחֹ֔ת וָֽאַשְׁלִכֵ֔ם מֵעַ֖ל שְׁתֵּ֣י יָדָ֑י וָאֲשַׁבְּרֵ֖ם לְעֵינֵיכֶֽם׃ (יח) וָֽאֶתְנַפַּל֩ לִפְנֵ֨י י״י֜ כָּרִאשֹׁנָ֗ה אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔לְתִּי וּמַ֖יִם לֹ֣א שָׁתִ֑יתִי עַ֤ל כׇּל־חַטַּאתְכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר חֲטָאתֶ֔ם לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י י״י֖ לְהַכְעִיסֽוֹ׃ (יט) כִּ֣י יָגֹ֗רְתִּי מִפְּנֵ֤י הָאַף֙ וְהַ֣חֵמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר קָצַ֧ף י״י֛ עֲלֵיכֶ֖ם לְהַשְׁמִ֣יד אֶתְכֶ֑ם וַיִּשְׁמַ֤ע י״י֙ אֵלַ֔י גַּ֖ם בַּפַּ֥עַם הַהִֽוא׃ (כ) וּֽבְאַהֲרֹ֗ן הִתְאַנַּ֧ף י״י֛ מְאֹ֖ד לְהַשְׁמִיד֑וֹ וָֽאֶתְפַּלֵּ֛ל גַּם־בְּעַ֥ד אַהֲרֹ֖ן בָּעֵ֥ת הַהִֽוא׃ (כא) וְֽאֶת־חַטַּאתְכֶ֞ם אֲשֶׁר־עֲשִׂיתֶ֣ם אֶת־הָעֵ֗גֶל לָקַ֘חְתִּי֮ וָאֶשְׂרֹ֣ף אֹת֣וֹ ׀ בָּאֵשׁ֒ וָאֶכֹּ֨ת אֹת֤וֹ טָחוֹן֙ הֵיטֵ֔ב עַ֥ד אֲשֶׁר־דַּ֖ק לְעָפָ֑ר וָֽאַשְׁלִךְ֙ אֶת־עֲפָר֔וֹ אֶל־הַנַּ֖חַל הַיֹּרֵ֥ד מִן־הָהָֽר׃ (כב) וּבְתַבְעֵרָה֙ וּבְמַסָּ֔ה וּבְקִבְרֹ֖ת הַֽתַּאֲוָ֑ה מַקְצִפִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם אֶת־י״יֽ׃ (כג) וּבִשְׁלֹ֨חַ י״י֜ אֶתְכֶ֗ם מִקָּדֵ֤שׁ בַּרְנֵ֙עַ֙ לֵאמֹ֔ר עֲלוּ֙ וּרְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לָכֶ֑ם וַתַּמְר֗וּ אֶת־פִּ֤י י״י֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם וְלֹ֤א הֶֽאֱמַנְתֶּם֙ ל֔וֹ וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּקֹלֽוֹ׃ (כד) מַמְרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם עִם־י״י֑ מִיּ֖וֹם דַּעְתִּ֥י אֶתְכֶֽם׃

 (כה) וָֽאֶתְנַפַּ֞ל לִפְנֵ֣י י״י֗ אֵ֣ת אַרְבָּעִ֥ים הַיּ֛וֹם וְאֶת־אַרְבָּעִ֥ים הַלַּ֖יְלָה אֲשֶׁ֣ר הִתְנַפָּ֑לְתִּי כִּֽי־אָמַ֥ר י״י֖ לְהַשְׁמִ֥יד אֶתְכֶֽם׃ (כו) וָאֶתְפַּלֵּ֣ל אֶל־י״י֮ וָאֹמַר֒ אֲדֹנָ֣י יֱ־הֹוִ֗ה אַל־תַּשְׁחֵ֤ת עַמְּךָ֙ וְנַחֲלָ֣תְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר פָּדִ֖יתָ בְּגׇדְלֶ֑ךָ אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתָ מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃ (כז) זְכֹר֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב אַל־תֵּ֗פֶן אֶל־קְשִׁי֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאֶל־רִשְׁע֖וֹ וְאֶל־חַטָּאתֽוֹ׃ (כח) פֶּן־יֹאמְר֗וּ הָאָ֘רֶץ֮ אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵאתָ֣נוּ מִשָּׁם֒ מִבְּלִי֙ יְכֹ֣לֶת י״י֔ לַהֲבִיאָ֕ם אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֣ר לָהֶ֑ם וּמִשִּׂנְאָת֣וֹ אוֹתָ֔ם הוֹצִיאָ֖ם לַהֲמִתָ֥ם בַּמִּדְבָּֽר׃ (כט) וְהֵ֥ם עַמְּךָ֖ וְנַחֲלָתֶ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֙אתָ֙ בְּכֹחֲךָ֣ הַגָּדֹ֔ל וּבִֽזְרֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָֽה׃

from 4-24 Moshe seems to he telling them that dont think you're getting the land on your own merit, as you haven't got any, proceeding to recount their demerits at length, also telling them how he saved them with his prayer, rather, the nations are being tossed out because of their own misdeeds and you're only getting it because it was promised to your forefathers, most definitely not because of your righteousness. 

Then, oddly, from pasuk 25 until the end of the perek, Moshe seems to circle back to tell them about the content of his lifesaving prayer.

Rashbam offers what I think is a brilliant and ingenious interpretation, I'll let him speak for himself:

(כה-כח) ואתנפל לפני י"י את ארבעים היום וגו' ואתפלל אל י"י ואומר וגו' – מי האיש החכם יתן לב ויבן למה הוצרך לכפול כאן נפילת ארבעים יום. וכי דרך המקרא לחזור ולכפול דבר ולומר דעו לכם: שכשנפלתי לפני י"י מ' יום כך וכך נתפללתי? למעלה היה לו לומר, ולא היה צריך לחזור ולכפול כדי להודיע לישראל, בלשון זה התפללתי.

אפס חכמה גדולה יש כאן ולהוכיח ישראל בא. שמא תאמרו: והלא חטא גדול כמעשה העגל הועילה תפלתו של משה וניצלנו, אף בארץ ישראל אם נחטא יועילו לנו תפלות הנביאים. אמר להם משה: לא תועיל לכם תפלה בארץ ישראל, כי עתה לא נתכפר לכם אלא כדי שלא יתחלל שמו, שהרי כך התפללתי: זכור לעבדיך וגו׳ פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלי יכולת י״י להביאם (דברים ט׳:כ״ז-כ״ח), ולכך לא נתחייבתם מיתה במדבר. אבל לאחר שיהרוג לפניכם שלשים ואחד מלכים וינחילכם את הארץ, אז יוציאכם ויגרש אתכם מן הארץ, שאין כאן עוד חילול השם לאמר האומות: מבלתי יכולת י״י. אלא יאמרו הגוים

:ישראל חטאו לו, כמו שמפורש באתם נצבים:
ואמרו כל הגוים על מה עשה י״י ככה לארץ הזאת מה חרי האף וגו׳ ואמרו על אשר עזבו את ברית י״י אלהי אבותם וגו׳ ויתשם י״י מעל אדמתם באף ובחימה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה (דברים כ״ט:כ״ג-כ״ז).

Here is R. Prof. Meir/Marty Lockshin's translation:

(25-28) ‏ואתנפל לפני ה'‏ I LAY PROSTRATE BEFORE THE LORD THOSE FORTY DAYS ... AND I PRAYED TO THE LORD AND SAID: Whoever is wise will consider and then understand why the text had to repeat here the mention of forty days of prostrate prayer. Is it common biblical style to go back and repeat something and say, "[I prostrated myself before the LORD ... and] when I prostrated myself before the LORD for forty days, the following is the prayer that I prayed"?! The text should have written [the content of Moses’ prayer] above [right after verse 19], and then there would have been no need to go back and repeat so as to tell the Israelites, "This is the prayer that I recited [during those previously mentioned forty days]."

Rather, in this verse there is [a lesson of] great wisdom, whose purpose is to admonish the Israelites.

Perhaps you are thinking: "Even after such a great sin as that of the golden calf, Moses prayed [using the formula found in vss. 26 to 29] efficaciously and we were saved. So, too, if we sin in the land of Israel we will be saved through the prayers of our prophets [who will use that same formula of prayer]."

Accordingly, Moses said to them:

[This] prayer will not be efficacious for you in the land of Israel. Now [in the wilderness before entering the land], the only reason you were forgiven was so that God’s Name would not be desecrated. That is what I said in my prayer: (vss. 27-28) "Remember Your servants... . Lest the country out of which you took us will say, ‘It was because the LORD was powerless to bring them [into the land].’" That is the reason that you were not sentenced to die in the wilderness.

However, after He kills [the] thirty-one kings [of the Canaanites] in front of you and gives you the land as an inheritance, He will punish you by taking you out and expelling you from the land. That [punishment, exile from the land of Israel,] would not entail any desecration of God’s Name by having the nations say that "it was because the LORD was powerless." Rather, then the nations would say that [the expulsion was a result of the fact that] the Israelites had sinned against God.

So it is written explicitly in the Torah portion, Niṣṣavim (Deut 29:23-27), "All nations will ask, ‘Why did the LORD do thus to this land? Wherefore that awful wrath?’ They will say, ‘Because they forsook the covenant of the LORD, God of their fathers ... the Lord uprooted them from their soil in anger, fury and great wrath, and cast them into another land, as is still the case.’"

This, in my opinion, is some absolutely unreal parshanus!