A person as a Mishkan

This article suggests that people too can be conceived of as a mikdash with the requirement of maintaining ritual purity unrelated to the inanimate mikdash vkadashav

The pasuk in Shemini (vayikrah 11:8) states as follows מִבְּשָׂרָם֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ וּבְנִבְלָתָ֖ם לֹ֣א תִגָּ֑עוּ טְמֵאִ֥ים הֵ֖ם לָכֶֽם׃ which simply read precludes Israelites from contracting tumah from the previously mentioned contaminants.

 
Chazal (BT RH 16b) say otherwise: תניא נמי הכי ובנבלתם לא תגעו יכול יהו ישראל מוזהרין על מגע נבילה תלמוד לומר {ויקרא כ"א:א'} אמור אל הכהנים בני אהרן בני אהרן מוזהרין בני ישראל אין מוזהרין. והלא דברים קל וחומר ומה טומאה חמורה כהנים מוזהרין ישראלים אינן מוזהרין טומאה קלה לא כל שכן with the pasuk being limited to the 3 regalim אלא מה ת"ל ובנבלתם לא תגעו ברגל.

Still and all ibn Ezra seems to take it at face value as referring to all year round even mandating malkus for its transgression: והנוגע בזדון יש עליו מלקות, כי הוא עבר על לא תעשה.

Theres a similar pasuk in Reeh (devarim 14:8) וְאֶת⁠־הַ֠חֲזִ֠יר כִּֽי⁠־מַפְרִ֨יס פַּרְסָ֥ה הוּא֙ וְלֹ֣א גֵרָ֔ה טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶ֑ם מִבְּשָׂרָם֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ וּבְנִבְלָתָ֖ם לֹ֥א תִגָּֽעוּ׃, see Rashi there that (as in the above cited pasuk) relates it to tumah at regel time and Ri Bchor Shor there that explicates it (similar to bavli makkos 14b) as another term for eating (fascinatingly he says that as a matter of peshat Adam telling Chava not to "תגעו בו" is just another way of reiterating to her not to eat it!).

All this said see HaKsav vhakabalah to the pasuk in shemini where he writes ובנבלתם לא תגעו – רבותינו אוקמי הך קרא ברגל דוקא, אבל בלא זה אין ישראל מוזהר על מגע נבלה (ערש"י), אמנם זהו מעיקר הדין, אבל מדרך הפרישות צריך כל אדם להפריש עצמו מן הטומאה בכל זמן כמאמרם קדש עצמך במותר לך הנכלל במאמר קדושים תהיו לדעת הרמב"ן שם בפירושו, זה נ"ל בטעם סתימת הלשון באמרו בדרך כלל ובנבלתם לא תגעו ולא הבדיל בין זמן לזמן, ועיין במשנה למלך (פט"ז מטומאת אוכלין היו"ד) דאחרים חולקים עם ת"ק, דלת"ק ובנבלתם לא תגעו ברגל, ולאחרים אין חלוק בין רגל לשאר ימות השנה, ובתנא דבי' אליהו (ח"א פט"ו) והתקדשתם והייתם קדושים מכאן היה ר"ג אוכל חולין בטהרה, אמר לא לכהנים בלבד נתנה קדושה מסיני אלא לכל ישראל שנאמר דבר אל כל עדת בני ישראל קדושים תהיו, והובא בילקוט כי תשא סוף רמז שפ"ו, עתוס' חולין ב' בד"ה טמא where it seems that the literal meaning is indeed taken seriously to varying degrees with variegated practical applications.

With this introduction in place, there are a bunch of pesukim in the Torah whose plain reading indicates an issur of remaining in a state of tumah, a position not adopted by Chazal.

Vayikra (5:2-3) reads as follows (ב) א֣וֹ נֶ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֣ר תִּגַּע֮ בְּכׇל־דָּבָ֣ר טָמֵא֒ אוֹ֩ בְנִבְלַ֨ת חַיָּ֜ה טְמֵאָ֗ה א֚וֹ בְּנִבְלַת֙ בְּהֵמָ֣ה טְמֵאָ֔ה א֕וֹ בְּנִבְלַ֖ת שֶׁ֣רֶץ טָמֵ֑א וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְה֥וּא טָמֵ֖א וְאָשֵֽׁם׃ (ג) א֣וֹ כִ֤י יִגַּע֙ בְּטֻמְאַ֣ת אָדָ֔ם לְכֹל֙ טֻמְאָת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יִטְמָ֖א בָּ֑הּ וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְה֥וּא יָדַ֖ע וְאָשֵֽׁם׃ which simply understood seems to mandate a korban for forgetfully remaining in a state of impurity. See Hoil Moshe ad loc והדרשה תדרש, אבל לפי דעתי הפשט הוא שאפילו בלא ביאת מקדש או אכילת קדשים, אם נטמא אפילו שלא ברצונו ולא נטהר, בשגגה יביא קרבן, בזדון לא יביא, שאין מביאין קרבן על הזדונות. 

Chazal interpret (as do some meforshim the aforementioned pesukim in shemini and reeh) this in the context of tumas mikdash vkadashav, not merely staying tamei, which they presumably do not have an issue with as seen in the aforementioned gmara.

See also in chukas (Bamidbar 19:13 & 20)
כׇּֽל⁠־הַנֹּגֵ֡עַ בְּמֵ֣ת בְּנֶ֩פֶשׁ֩ הָאָדָ֨ם אֲשֶׁר⁠־יָמ֜וּת וְלֹ֣א יִתְחַטָּ֗א אֶת⁠־מִשְׁכַּ֤ן יְהֹוָה֙ טִמֵּ֔א וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִיִּשְׂרָאֵ֑ל כִּי֩ מֵ֨י נִדָּ֜ה לֹא⁠־זֹרַ֤ק עָלָיו֙ טָמֵ֣א יִהְיֶ֔ה ע֖וֹד טֻמְאָת֥וֹ בֽוֹ׃
וְאִ֤ישׁ אֲשֶׁר⁠־יִטְמָא֙ וְלֹ֣א יִתְחַטָּ֔א וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִתּ֣וֹךְ הַקָּהָ֑ל כִּי֩ אֶת⁠־מִקְדַּ֨שׁ יְהֹוָ֜ה טִמֵּ֗א מֵ֥י נִדָּ֛ה לֹא⁠־זֹרַ֥ק עָלָ֖יו טָמֵ֥א הֽוּא׃ where it isn't explicitly stated that the fellow entered/ate the mikdash/kodesh food with Ho'il Moshe again explaining it as above כבר חויתי דעתי (ויקרא ה':ב') שאדם טמא המתעצל מהטהר חוטא, ומכאן סמך לדברי.

Now, if that is a true interpretation of pshat then why do the pesukim say that the mishkan/mikdash of HaShem were contaminated by this fellow? Ho'il Moshe addresses this שאולי ישכח טומאתו ויכנס למשכן , או יגע באחרים בלי דעת ויטמאם והם יכנסו למשכן where tumas mikdash may occur if he remains in a tamei state, hence it being problematic for him to stay tamei.

Ho'il Moshe does not comment on the pesukim in Shemini and Reeh however presumably there too the issur to become tamei (in the world of pshat) wouldn't be inherently problematic but rather due to what it may lead to (ie tumas mikdash vkadashav; or to prevent sickness in general, see his continued commentary to vayikrah and chukas)

It is tempting to suggest that perhaps the referents mishkan and mikdash (in these pesukim) are a way of referring to a person as a repository of the Shechinah with the connotation being that by allowing tumah to reside on ones self one is allowing tumah in the mishkan/mikdash as HaShems presence dwells on people. This would also explain why one cannot contract tumah (a la ibn Ezra) even when staying away from mikdash vkadashav as one is intrinsically kodesh (although it can be viewed as precautionary vis a vis the mikdash vkadashav as Ho'il Moshe would ostensibly understand it).

Lmaaseh I haven't (yet) been able to find Tanach referring to a person in these terms (Rabbi Hutners famous bilvavi mishkan evneh notwithstanding) which makes it unlikely that it is true if only in the realm of pshat.

Although, believe it or not, I did find Abarbanel explaining Vayikrah 15:31 וְהִזַּרְתֶּ֥ם אֶת⁠ בְּנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל מִטֻּמְאָתָ֑ם וְלֹ֤א יָמֻ֙תוּ֙ בְּטֻמְאָתָ֔ם בְּטַמְּאָ֥ם אֶת⁠־מִשְׁכָּנִ֖י אֲשֶׁ֥ר בְּתוֹכָֽם as follows בטמאם את משכני אשר בתוכם ושכינת הכבוד הוא בנפש הקדושה and Neztiv to that selfsame pasuk writing בטמאם את משכני אשר בתוכם – היינו האדם עצמו שהוא משכן לשכינה מצד שהוא צלם אלהים where they indeed seem to be explaining it similarly.

There is a law by nezirus (bamidbar 6) that a nazir is precluded from contracting tumah, even from his closest relatives, which is stricter than a regular kohen and is synonymous with the strictures placed on the kohen gadol. Now, by kohanim it is understandable that they need to be extra mindful regarding tumah as they are heavily involved with mikdash vkadashav, which is actually the context of the issur by the kohanim (vayikra 21), however as it relates to nezirus, where the nazir presumably doesnt have anything more to do with the mikdash than usual, keeping away from all tumah is a curious phenomenon. 

It seems to point to the above floated idea that a person as such is possessed of sanctity which he should not gratuitously defile with impurity. An exception is made when tending to meisim (even non msei mitzvah), in contradistinction to kohanim. However, when a person accepts nezirus, thereby elevating himself, then he is indeed held to a higher standard (the standard of the kohen gadol no less), even though he isnt any more 

connected to the mikdash than before. 

The pasuk (bamidbar 6:8) refers to him as כֹּ֖ל יְמֵ֣י נִזְר֑וֹ קָדֹ֥שׁ ה֖וּא לַֽי"יֽ as an explanation of the need to distance himself from the tumah of even his closest relatives. 

This pretty much clearly spells out the above suggested notion that people qua people have innate holiness, unrelated to mikdash vkadashav, which can be voluntarily amped up, via the acceptance of the nazirate vow, to a plateau where they are referred to as קָדֹ֥שׁ ה֖וּא לַֽי"יֽ. 

(See Ramban to Devarim 11:22 where he quotes from the Kuzari as follows: ויתכן באנשי המעלה הזאת שתהיה נפשם גם בחייהם צרורה בצרור החיים, כי הם בעצמם מעון לשכינה כאשר רמז בעל ספר הכוזר)